האל וסידרה, ממציאי שיטת הוויס דיאלוג (הדיאלוג הפנימי) האמינו שהשיטה היא דינמית, גמישה ובעיקר מתפתחת, כזאת שמשתנה ומתגלה עם העבודה לאורך השנים. בנוסף, לדעתם, ה"אני המודע" שנמצא בלב ליבה של השיטה שלהם לא יכול לקבל ציונים. במילים אחרות, האל וסידרה האמינו (לדעתי בצדק) שאי שאפשר לתת תעודות ואישורים לכך שהאדם זה או אחר איפשר לאני המודע שלו להתגלות.
לפיכך, מתוך הרצון להשאיר את הוויס דיאלוג (הדיאלוג הפנימי) כשיטה פתוחה ולא כשיטה נוקשה, ומתוך הבנה שאין זה נכון לתת "ציונים" לרמת האני המודע הנמצאת באדם, האל וסידרה לא דגלו בסימון השיטה כ"סימן רשום".
העובדה שאין לשיטה "סימן רשום" מהווה נדבך חשוב ללומדים אותה ומאפשרת להם ולשיטה להמשיך ולהתפתח. מדובר, לדעתי, בתהליך חיובי ובונה (אשר יש לו מספר חסרונות).
מהאמור לעיל ברור שכל אחד יכול ללמוד את השיטה וכל אחד יכול להחליט שהוא מלמד את השיטה. (לרוב, בארץ, המלמדים את השיטה ומטפלים בעזרתה הם אנשים שהתאמנו רבות בשיטה ויודעים להפעיל אותה, לטפל וללמד אותה, מצד שני יש גם יוצאים מן הכלל).
לסיכום
כל אחד יכול ללמד את שיטת הוויס דיאלוג (הדיאלוג הפנימי) ואין סימן רשום לשיטה. באופן כללי מדובר בגישה נדיבה, מכילה הפתוחה לכולם. זוהי גישה בעלת יתרונות רבים. מן הצד השני, יש לקחת בחשבון שלמעשה כל אחד יכול ללמוד וללמד אותה, גם אם אין לו ידע מספק ומעמיק.
לפיכך, מתוך הרצון להשאיר את הוויס דיאלוג (הדיאלוג הפנימי) כשיטה פתוחה ולא כשיטה נוקשה, ומתוך הבנה שאין זה נכון לתת "ציונים" לרמת האני המודע הנמצאת באדם, האל וסידרה לא דגלו בסימון השיטה כ"סימן רשום".
העובדה שאין לשיטה "סימן רשום" מהווה נדבך חשוב ללומדים אותה ומאפשרת להם ולשיטה להמשיך ולהתפתח. מדובר, לדעתי, בתהליך חיובי ובונה (אשר יש לו מספר חסרונות).
מהאמור לעיל ברור שכל אחד יכול ללמוד את השיטה וכל אחד יכול להחליט שהוא מלמד את השיטה. (לרוב, בארץ, המלמדים את השיטה ומטפלים בעזרתה הם אנשים שהתאמנו רבות בשיטה ויודעים להפעיל אותה, לטפל וללמד אותה, מצד שני יש גם יוצאים מן הכלל).
לסיכום
כל אחד יכול ללמד את שיטת הוויס דיאלוג (הדיאלוג הפנימי) ואין סימן רשום לשיטה. באופן כללי מדובר בגישה נדיבה, מכילה הפתוחה לכולם. זוהי גישה בעלת יתרונות רבים. מן הצד השני, יש לקחת בחשבון שלמעשה כל אחד יכול ללמוד וללמד אותה, גם אם אין לו ידע מספק ומעמיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה